רוזליו ואח' נ' פדרו מוטורס בע"מ ואח'

החלטה

ענינה של התביעה והתביעה שכנגד שלפנינו, הפרת סדרה של הסכמים שנחתמו בין הצדדים במסגרת היחסים העסקיים שהתקיימו ביניהם והקשורים לממכר כלי רכב.

התביעה העיקרית הוגשה ביום 19.7.2010, על סך 750,000 ₪.

ביום 9.11.10 הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד על סך 300,000 ₪.

יצוין, כי במסגרת התביעה העיקרית הוטלו עיקולים על ידי כב' הרשם נ' פלקס על חלק מנכסי הנתבעים/ התובעים שכנגד ( להלן – פדרו), בכפוף להפקדת עירבון מטעם התובע/ הנתבע שכנגד (להלן - רוזוליו).

לפניי בקשה לחיוב פדרו להפקדת ערובה להבטחת הוצאות רוזוליו לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- תקסד"א).

לטענת רוזוליו, התביעה שכנגד נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי, והוגשה במטרה להכביד עקב הגשת התביעה העיקרית.

לדבריו, במסגרת הליכי העיקול התגלה כי מצבם הכלכלי של פדרו הינו קשה ביותר.

רוזוליו טוען כי סיכויי התביעה שכנגד קלושים ביותר ומשוללים כל יסוד, ואם תידחה התביעה שכנגד - לא יוכלו פדרו לעמוד בהחזר ההוצאות שייפסקו לטובתו ומשכך, נדרשת הפקדת הערובה על ידו בטרם יימשכו ההליכים בתובענה.

פדרו מתנגדים לבקשה.

בתגובתם אמנם מודים פדרו כי מצבם הכלכלי אינו טוב וכולם מצויים בהליכי הוצאה לפועל, אולם לטענתם אין למצב זה כדי למנוע מטענותיהם להתברר לעומקן ולנעול בפניהם את שערי בית המשפט.

מלשון תקנה 519 (א) לתקסד"א עולה, כי הטלת ערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיית הערבות, באים לאזן בין זכויותיהם של שני הצדדים. מצד אחד, זכות הגישה לערכאות של התובע ומצד שני, זכותו של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות סרק או לסבול נזק כלכלי אם התביעה נגדו תידחה אך הוא לא יוכל לגבות חזרה הוצאותיו.

ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח(5),865 (להלן – באסל) נאמר:

"הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה ... יש הסוברים, כי קיומה הוא תנאי לקיומן של שאר זכויות היסוד ... זכות זו נתונה לכל, ואין היא נחלתם הבלעדית של אלה שבידם יכולת כלכלית לממן הליך משפטי. ייתכן שעצם היכולת לפנות למערכת השיפוטית, היא זכות קניין המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ניתן לראותה אף כזכות הבאה לשרת זכות אחרת, של תביעה בגין פגיעה בקניין ... יחד עם זאת, הוסמך בית המשפט בתקנה 519 (א) לתקסד"א אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים."

להגנת הנתבע עומדים שני רכיבים: הרכיב הראשון, מניעת תביעות סרק. יודגש, כי המבחן אינו סיכויי ההצלחה של התביעה, אלא מניעת תביעות כאלה שכבר בשלב הראשוני נחזות להיות בעלות סיכוי קלוש. זהו מבחן מצמצם אשר במערך האיזונים נותן משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות.

הרכיב השני הינו הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע למפרע. לאספקט זה שני פנים. הפן האחד, נובע מהרכיב הראשון, דהיינו כאשר סיכויי התביעה קלושים לכאורה, יש הצדקה להבטיח זכותו של הנתבע להחזר הוצאותיו. בנסיבות אלה, יש משקל לאיתנותו הכלכלית של התובע וליכולתו לשלם הוצאות הנתבע באם תדחה תביעתו. אולם כאמור בעניין באסל לעיל, זכות הגישה לערכאות אינה נחלתם של בעלי היכולת בלבד ועל כן, ישקול ביהמ"ש את חובת ההפקדה בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו.